<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים ס"ג—ע"ב</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ולענין חזרת (הקרקע) [הקדירה] כתב הר"ז ז"ל דבעי גרופה וקטומה אבל לשהותו שם מע"ש לא בעי גרופה וקטומה ובלבד שיהי' התבשיל כמאכל בן דרוסאי וכן נמי פסק ר"ח והר"י בר יוסף ז"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בלא גירוף וקיטום אסור להחזיר אפי' מצטמק ורע לו בגירוף וקיטום מותר להחזיר כמאכל בן דרוסאי לעולם אסור להחזיר ולפי דעות אלו אין להרהר אחר חמין שאנו אוכלים שמותר והר' דוד בר לוי כתב מיהו לדעת הר"ם והרי"ף ז"ל ובעל ההשלמה ז"ל אפי' לשהות בעינן גרופה וקטומה ולפי סברתם יש ארבעה דינין חלוקי' דין כירה ודין כפה ודין תנור ודין לפני הגחלים. דין כירה הוא שאין משהין עליה הקדירה מע"ש תבשיל שלא בשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אא"כ גרופה וקטומה אבל תבשיל שבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו משהין עליה אע"פ שאינ' לא גרופה ולא קטומה דליכא למיחש לחיתוי וכן קדרה חיה לגמרי או בשולה אם נתן בה גרמא חיה משהין אותה עליה משום דמסח דעתיה מינה ואם היא גרופה או קטומה משהין עליה ואפי' בתוכה. אבל לא תבשיל שלא בשל כל צרכו ואפי' לא הגיע למאכל בן דרוסאי וכל שכן אם מצטמק ויפה לו. ומותר לסמוך קדירה לכירה ואע"פי שאינה גרופה וקטומ' וכל דין זה בכירה שהוסקה בגפת פי' פסולת זתים או בעצים או בפחמין אבל אם הוסק' בקש ובגבבא מותר לשהות בה כל תבשיל לפי שאין בה חשש חיתוי שמיד שכלה שלהבת מיד כלה גחלתו וכתב הרמב"ם ז"ל גללי בהמה דקה דינן כקש וגבבא. דין כפה היא שפיתת קדרה א' ויש לה הבל רב יותר מהכירה ומועט מהבל התנור לפי' אם הוסקה בגפת פי' פסולת של זתים ובעצים אין משהין לא בתוכה ולא על גבה ואין סומכין בה לא תבשיל שלא בשל כל צרכו ולא בשל כל צרכו אם מצטמק ויפה לו ואפילו היא גרופה או קטומה ואם הוסקה בקש ובגבבא משהין בה ולא על גבה וכ"ש דסומכין לה אע"פי שאינה גרופה וקטומה. דין תנור אפי' הוסק בקש ובגבבא ואינו גרוף או הוסק בגפת ובעצים אפי' גרוף וקטום אין משהין לו בתוכו ולא על גבו ולא סומכין לו לא תבשיל שלא בשל כל צרכו ולא שבשל כל צרכו אם מצטמק ויפה לו לפי שהבלו חם ביותר ואינו מסיח דעתו ממנו ויש לחוש שמא יחתה אפי' האש מעוטה של קש וגבבא והטעם בגפת ובעצים אפי' גרוף נמי לפי שהגרוף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר בה ניצוצת א' ועצמה מפני שהבלו חם ושמא יחתה לבער אותם הניצוצות הנשארות ודעת הב' ההשלמ' להתיר תנור גרוף או קטום וכ"כ הר' אשר ז"ל. ותנור שלנו דינו ככירה לפי דעת ר"ח ז"ל. דין לפני הגחלים אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבע"י כדי שיהיו ראויין לקצת בני אדם כמו מאכל בן דרוסאי שאם נשאר אחר כן אין חשש חיתוי מפני שהוא מתחרך לפי שהוא על הגחלים או קרוב להם וכן הפת בתנור או חררה ע"ג גחלים משקרמו פניה המדובקים בתנור קודם חשכה. וי"א פניה עליונים ותחתונים כמו שכתבנו מותר שאם נשארו אחרי כן אין שם חשש חיתוי שאם יחתה יתחרך ויפסיד אותם. ואלה הכירות שלנו שקורין פורנילאש שמסיקין אותן בפנים ואחר כך גורפין אותם ונותנן בהם את הפת או פנדאש או קאסולאש מאחר שגרפוה לגמרי והוא רחב מבפנים יותר משפיתת קדרה א' דינו כדין הכירה ומותר לשהות בהן הפת או הפנדא"ש והקאסולאש עד שיגמרו משחשיכ' והוא שנאפו קצתם מבע"י שקרמו פני הפת והבשר נתבשל כמאכל בן דרוסאי וכ"כ ר"ח ז"ל פ' לא יחפור דמתניתין בתנור של נחתומין אבל תנור שלנו ככירה של נחתומין ודוקא כשגרפוהו לגמרי מן הגחלים אבל אם גרפוהו לצד אחד והניחו הגחלים לצד אחד אסור לשהותו אא"כ קטם הגחלים שכסם יפה באפר. כל מה שכתבנו הוא דין השהייה. אבל דין החזרה בכירה כך הוא שאם גרופה וקטומה אם סלק ממנה הקדירה מותר להחזירה והוא שלא הניחה ע"ג קרקע אלא שעודה בידו ודעתו להחזירה ודוקא על גבה אבל לתוכה אסור אע"פ שקטומה מפני שמטלטל הגחלים ושמא יתכוין להבעירם ולפי הירושלמי אם סלק בשבת מותר להחזיר' אפי' הניחה ע"ג קרקע והר' אהרן הלוי ז"ל כתב ולענין חזרה בעיא ולא אפשיטא ולקולא עבדינן על גבי קרקע כל שבדעתו להחזיר מותר ואם עודן בידו אע"פי שאין בדעתו להחזיר מותר ע"כ. ובכפה אין מחזירין אלא א"כ הוסקה בקש ובגבבא ולא הונחה ע"ג קרקע. ובתנורין שלנו דין החזרה בו כדין הכירה הגרופה או הקטומה. ולאחר שהוציא הפת ממנו או הפנדאש אם נשאר בקצת חומו והבלו עד למחר אפשר לומר שמותר לתת בתוכו פת או פנדאש להחמם שם בתוכן בהבל המועט שבו שהרי אין שם חתוי כלל שהרי גרפום מבערב ואפי' נמי קטמוהו הרי נתאכלו וכהו כל גחליו. אבל צריך שיזהר בזה שלא יהיה שם גחלת כלל שלא יחתנה בהחזיר הפת בתוכה וחשש בישול ואפיה ליכא שכבר נתבשל ונאפה לגמרי קודם ומשום הטמנה נמי ליכא שאסור להטמין משחשיכה אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל שאין זה דרך הטמנה כלל לפי דעת הפוסקים אבל לפרש"י ז"ל יש לפקפק. כתב הר"ן ז"ל תקנת רבותינו היא לענג שבת בחמין וכל שאינו מאמין ואוסר החמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין. כתב הר"י מקור' ז"ל שבחופות רגילין ליתן היורה על הפטפוט שקורין פירי"ש מע"ש והאש בוערת תחתיה ומחפין היורה בנסרי' ועבדי' עכו"ם מחמין אותה בשבת אם לא נתקררה כל כך שלא היתה ראויה לאכילה קודם שחממו אותה ואין חוששין בחמימותן ושרי' לאכול וכן נמי דעת הבעל התרומה. וביאר עוד מ"מ אם עשה הטמנה כמו שרגילין לעשו' א"כ גלה בדעתו שלא תתקרר ומקפיד בכך ואסור.
